איך לשפר את הציון בחלק הכמותי
התשובה הקצרה
השיפור בכמותי מגיע כמעט תמיד משני דברים: לזהות מהר לאיזה סוג שאלה נתקלתם, ולהפסיק לחזור על אותן טעויות. החומר עצמו ברמת כיתה ט׳-י׳ ורוב הנבחנים כבר יודעים אותו - מה שחסר הוא הזיהוי המהיר תחת לחץ זמן. לכן תרגול ממוקד בנושאים החלשים, עם חזרה שבועית לטעויות, מעלה ציון יותר מאשר לפתור עוד מאה שאלות חדשות.
החלק הכמותי בפסיכומטרי לא בודק מתמטיקה מתקדמת. הוא בודק כמה מהר אתם מזהים מבנה של בעיה ומיישמים עליה כלי שאתם כבר מכירים, בזמן שהשעון רץ. זו הסיבה שאנשים שיודעים את החומר היטב מקבלים ציון בינוני, ואנשים שיודעים פחות אבל מתורגלים היטב מקבלים ציון גבוה.
שלב ראשון: להפסיק לפתור, להתחיל לזהות
רוב הנבחנים ניגשים לשאלה ומתחילים לחשב. זו הטעות היקרה ביותר בפרק, כי היא צורכת את המשאב שהכי חסר - זמן - עוד לפני שהוחלט אם בכלל צריך לחשב.
הפרק בנוי ממספר מצומצם של סוגי שאלות שחוזרים על עצמם: אחוזים ויחס, בעיות תנועה ועבודה, גיאומטריה של צורות בסיסיות, ממוצעים, הסתברות, חזקות, וכמובן ההשוואה הכמותית. אחרי מאתיים שאלות מתורגלות, הזיהוי הופך אוטומטי - ואז השאלה נפתרת בשלושים שניות במקום בשתי דקות.
התרגיל שכדאי לעשות: לקחת עשרים שאלות ולא לפתור אף אחת מהן. רק לכתוב ליד כל אחת לאיזה סוג היא שייכת ובאיזה כלי משתמשים. זה לוקח עשר דקות ומלמד יותר מאשר לפתור את אותן עשרים שאלות.
שלב שני: הטעויות החוזרות, לא הטעויות החדשות
כשמנתחים טעויות של נבחן לאורך זמן, מגלים שהן לא מפוזרות. אותו אדם נופל שוב ושוב באותם שלושה-ארבעה דפוסים: מתבלבל בין אחוז לנקודת אחוז, שוכח לבדוק אם המספר יכול להיות שלילי, מחשב שטח כשנשאל על היקף.
ברגע שיודעים מה הדפוסים, אפשר לתקן אותם בשבועיים. בלי לדעת אותם, אפשר לתרגל חודשיים ולחזור על אותה טעות בבחינה עצמה.
לכן שווה לנהל רשימת טעויות - בכל צורה, גם במחברת - ולעבור עליה שבועית. זה פחות מהנה מלפתור שאלות חדשות, וזה מה שמזיז ציון.
שלב שלישי: השוואה כמותית היא פרק בפני עצמו
שאלות ההשוואה הכמותית נראות פשוטות ומפילות הרבה אנשים, כי הן דורשות חשיבה אחרת: לא לחשב את שני הצדדים אלא להשוות ביניהם.
הכלל המרכזי: אם אפשר לפשט את שני האגפים באותה פעולה - לחסר מספר משניהם, לחלק בגורם חיובי - עושים את זה לפני כל חישוב. הרבה שאלות שנראות מסובכות קורסות אחרי צעד אחד כזה.
המלכודת הנפוצה: להניח שמשתנה הוא חיובי או שלם. אם לא נכתב במפורש, הוא יכול להיות שלילי, אפס או שבר - וזה בדיוק המקרה שהשאלה נבנתה סביבו.
שלב רביעי: לתרגל עם שעון
ידיעת החומר ופתרון תחת לחץ הן שתי מיומנויות נפרדות. אפשר לפתור שאלה נכון בשלוש דקות ולהיכשל בה בבחינה, שבה יש דקה.
הדרך לתרגל את זה היא לא לרוץ מהר יותר אלא להתאמן על ויתור. בפרק כמותי, שאלה שלא זזה אחרי דקה עולה יותר ממה שהיא שווה - ומי שלא מתאמן על לדלג, לא ידלג בבחינה.
כלל עבודה פשוט: סמנו את השאלה, עברו הלאה, וחזרו אליה אם נשאר זמן. שתי שאלות קלות שנפתרו בסוף שוות יותר משאלה קשה אחת שנפתרה באמצע.
מאיפה הכי משתלם להתחיל
אם אין לכם אבחון, התחילו באחוזים ויחס. זה הנושא שמופיע הכי הרבה, גם ישירות וגם בתוך שאלות אחרות, והוא גם זה שרוב האנשים חושבים שהם יודעים ולא באמת יודעים.
אחריו: בעיות תנועה ועבודה, שהן נוסחה אחת שמיושמת בעשר וריאציות, וגיאומטריה בסיסית - שטחים והיקפים של מלבן, משולש ומעגל, ומשולש ישר זווית. ארבעת אלה מכסים נתח גדול מהפרק.
ואם יש לכם אבחון - התחילו מהנושא עם אחוז ההצלחה הנמוך ביותר, גם אם הוא לא ברשימה הזו. העלייה מ-40% ל-70% בנושא חלש שווה יותר מהעלייה מ-85% ל-95% בנושא חזק.
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח לשפר ציון בכמותי?
תלוי בנקודת הפתיחה ובכמות התרגול, ומי שנותן מספר מדויק מוכר לכם משהו. מה שכן ידוע: שיפור בכמותי בדרך כלל מהיר יותר מבמילולי, כי החומר סגור וניתן ללמידה - בעוד שמילולי נשען על אוצר מילים ועל הבנת הנקרא שנבנים לאט.
צריך לדעת מתמטיקה ברמת 5 יחידות?
לא. החומר הוא ברמת חטיבת ביניים ותחילת תיכון. בוגרי 5 יחידות מתחילים לפעמים בעמדה טובה יותר, אבל הם גם נוטים לחשב יותר מדי במקום לחפש קיצור - וזה עולה להם בזמן.
כדאי ללמוד נוסחאות בעל פה?
חלקן כן. הנוסחאון ניתן בבחינה, אבל חיפוש בו עולה זמן, ומי שצריך לחפש כל נוסחה מפסיד דקות שהוא לא יכול להרשות. מצד שני, ללמוד את הדף בעל פה בלי לתרגל לא עוזר - מה שחסר תחת לחץ הוא לדעת באיזו נוסחה להשתמש, לא מה היא.
מה עושים כשנתקעים באמצע שאלה?
מדלגים. שאלה שלא זזה אחרי דקה בפרק הכמותי היא כמעט תמיד הפסד נטו - הזמן שהיא תיקח שווה שתי שאלות אחרות. סמנו, המשיכו, וחזרו אם נשאר זמן.