הכנה לפסיכומטרי: מאיפה מתחילים

אין מספר אחד, וכל מי שנותן לכם אחד מוכר לכם משהו - זה תלוי בנקודת הפתיחה, ביעד ובכמה שעות בשבוע אפשר להקדיש. מה שכן ידוע ומבוסס: תרגול מפוזר על פני חודשים עובד טוב יותר מדחיסה של שבועיים, גם באותו מספר שעות כולל. זה איך שהזיכרון עובד, ולא עניין של משמעת.

שעה ביום באופן קבוע עדיפה בבירור על שש שעות פעם בשבוע. הרציפות קובעת יותר מהכמות בישיבה אחת, כי מה שמקבע ידע הוא חזרה במרווחים ולא משך הישיבה. מי שיכול רק חצי שעה - שיעשה חצי שעה כל יום.

שעה ביום באופן קבוע עדיפה על שש שעות פעם בשבוע. הרציפות היא מה שקובע, ולא הכמות בישיבה אחת.

מהפער ולא מהספר. מתחילים מאבחון, מדרגים את הנושאים לפי אחוז הצלחה, ומקצים את רוב השעות לשליש התחתון של הרשימה. מוסיפים סימולציה מתוזמנת אחת לשבועיים-שלושה, וחזרה שבועית לטעויות. תוכנית שמתקדמת לפי סדר הפרקים בספר מבזבזת את רוב הזמן על מה שכבר יודעים.

לפחות שתיים-שלוש מלאות ומתוזמנות, ורצוי יותר. הראשונה תמיד הנמוכה ביותר כי היא מודדת גם את חוסר ההיכרות עם הפורמט, ולכן היא לא מייצגת - אבל היא כן מגלה בדיוק מה צריך לתקן. המרווח שעובד הוא אחת לשבועיים-שלושה, עם זמן ביניהן לעבוד על מה שהתגלה.

מבחן אבחון קצר או מבחן רשמי אחד של מאל״ו, לפני כל לימוד. מה שמחפשים זה לא הציון הכולל אלא הפער בין התחומים ובין הנושאים - ציון 600 שמורכב מ-140 כמותי ו-100 מילולי דורש תוכנית אחרת לגמרי מ-600 מאוזן.

לא בהכרח. קורס נותן מסגרת ומשמעת, וזה שווה כסף למי שלא מתמיד לבד. מי שכן מתמיד יכול להגיע לאותה תוצאה עם חומר עצמאי בעלות נמוכה משמעותית.