200 שאלות תרגול באיתור מידע מפורש מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
64 קלות81 בינוניות55 קשות
איך פותרים איתור מידע מפורש
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
המרוץ שאין לו קו סיום
כשגילה אלכסנדר פלמינג את הפניצילין ב-1928, מעטים שיערו עד כמה תשנה התגלית את הרפואה. אולם פלמינג עצמו, בהרצאה שנשא עם קבלת פרס נובל, כבר הזהיר מפני הצד האפל של הצלחתו: שימוש בכמות קטנה מדי של התרופה, אמר, עלול להוליד חיידקים עמידים לה. אזהרתו הקדימה את זמנה.
המנגנון שמאחורי העמידות אינו מסתורי. בכל אוכלוסייה גדולה של חיידקים מצויים, בשל מוטציות אקראיות, פרטים מעטים שהתרופה פוגעת בהם פחות. האנטיביוטיקה אינה יוצרת את התכונה הזאת; היא רק מסלקת את המתחרים הרגישים ומפנה את הזירה לשורדים, שמתרבים ומורישים את עמידותם לצאצאיהם. יתרה מזו, חיידקים מסוגלים להעביר גנים של עמידות זה לזה, לעתים אף בין מינים שונים, כך שתכונה שצצה במקום אחד עשויה להתפשט במהירות.
מכאן שכל שימוש באנטיביוטיקה, גם מוצדק, מפעיל לחץ ברירה. הבעיה מחריפה כשהתרופה ניתנת לשווא, למשל נגד הצטננות, שנגרמת על ידי נגיפים שהאנטיביוטיקה אינה פועלת עליהם כלל. במקרה כזה החולה אינו מפיק כל תועלת, ואילו החיידקים שבגופו עוברים בכל זאת מבחן ברירה. לכן מדברים המומחים על מרוץ חימוש: כל תרופה חדשה מעניקה יתרון זמני בלבד, והשאלה היא רק כמה זמן יחלוף עד שהחיידקים ישיגו אותה.
לפי הקטע, ממה הזהיר פלמינג בהרצאתו?
אממתן פניצילין לחולים הסובלים מהצטננות
במהסתמכות על תרופה אנטיביוטית אחת בלבד
גמהעברת גנים של עמידות בין מיני חיידקים שונים
דמשימוש בכמות קטנה מדי של התרופה
הפתרון
הקטע מצטט את אזהרתו: כמות קטנה מדי של התרופה עלולה להוליד חיידקים עמידים. ההצטננות והעברת הגנים מוזכרות בהמשך, בדברי הכותב ולא בדברי פלמינג.
שאלה 2
קראו את הקטע:
הצבע שמעל ראשנו
ילדים שואלים לא פעם מדוע השמים כחולים, ומבוגרים רבים משיבים שהשמים משקפים את צבע הים. התשובה הזאת נשמעת סבירה, אך היא שגויה: השמים כחולים גם מעל מדבריות הרחוקים מכל ים, ואילו הים עצמו נראה אפור ביום מעונן.
ההסבר האמיתי פשוט ומרתק כאחד. אור השמש נראה לבן, אך הוא מורכב מכל צבעי הקשת. כשהאור עובר באטמוספרה, הוא פוגע במולקולות האוויר ומתפזר לכל הכיוונים. פיזור זה אינו שווה בכל הצבעים: האור הכחול, שאורך הגל שלו קצר, מתפזר הרבה יותר מן האור האדום, שאורך הגל שלו ארוך. כך, לאן שלא נביט ברקיע, מגיע אל עינינו אור כחול שהתפזר בדרכו מן השמש.
אותו עיקרון מסביר גם את גוני השקיעה. בערב השמש נמוכה, וקרניה עוברות דרך שכבה עבה בהרבה של אוויר עד שהן מגיעות אלינו. בדרך הארוכה הזאת רוב האור הכחול מתפזר הצידה ואובד, ומה שנותר לעין הוא בעיקר אור אדום וכתום. יש משהו מפעים בכך שחוק פיזיקלי אחד עומד מאחורי תכלת הצהריים ואודם הערב.
לפי הקטע, מדוע האור הכחול מתפזר יותר מן האור האדום?
אמפני שאורך הגל שלו קצר יותר
במפני שאורך הגל שלו ארוך יותר
גמפני שהוא עובר בשכבת אוויר עבה יותר
דמפני שהוא משתקף מפני הים
הפתרון
הקטע מציין שהאור הכחול, שאורך הגל שלו קצר, מתפזר יותר מן האדום, שאורך הגל שלו ארוך. עובי שכבת האוויר מסביר את השקיעה ולא את ההבדל בין הצבעים.
שאלה 3
קראו את הקטע:
הישרדות בהמתנה
דובוני המים הם בעלי חיים זעירים בעלי שמונה רגליים, שאורכם בדרך כלל פחות ממילימטר. הם חיים בטחב, בקרקע ובמים בכל רחבי העולם, ובשנים האחרונות זכו לתהילה של ממש ברשתות החברתיות, שם הם מוצגים לעתים קרובות כיצורים "בלתי ניתנים להשמדה".
תהילתם אינה חסרת בסיס. כשסביבתם מתייבשת, דובוני המים מכווצים את גופם ומאבדים כמעט את כל המים שבו. חילוף החומרים שלהם מאט עד שכמעט אי אפשר למדוד אותו, והם שוהים במצב של חיים מושהים. במצב זה הם עמידים לקור עז, לקרינה ואף לריק, ובניסויים שבהם נחשפו לתנאי החלל החיצון, חלק מהם שבו לחיים לאחר שהורטבו. כשהמים חוזרים, הם "מתעוררים" וממשיכים בחייהם כאילו לא אירע דבר.
ואולם כדאי להקפיד על הפרטים. העמידות המופלגת מאפיינת את דובוני המים רק במצב המיובש; בזמן שהם פעילים, הם פגיעים לא פחות מיצורים זעירים אחרים. גם אין הם בני אלמוות: ככל היצורים, גם הם מזדקנים ומתים. דווקא ההבחנה הזאת מעניינת את החוקרים. הם מבקשים להבין אילו חלבונים מאפשרים לתאים לשרוד התייבשות, בתקווה ללמוד מכך כיצד לשמר חומרים ביולוגיים רגישים.
לפי הקטע, מה קורה לדובוני המים כשסביבתם מתייבשת?
אהם נודדים בחיפוש אחר מקומות לחים יותר בטחב ובקרקע
בגופם מתכווץ וחילוף החומרים שלהם כמעט נעצר
גהם מטילים ביצים עמידות ומתים זמן קצר לאחר מכן
דחילוף החומרים שלהם מואץ כדי לחסוך במים
הפתרון
הפסקה השנייה מתארת כיצד הם מכווצים את גופם, מאבדים את המים שבו, וחילוף החומרים שלהם מאט עד שכמעט אינו מדיד.
שאלה 4
קראו את הקטע:
הידיים של הרופאים
באמצע המאה ה-19 פעלו בבית החולים הכללי של וינה שתי מחלקות יולדות. במחלקה האחת טיפלו רופאים וסטודנטים לרפואה, ובשנייה טיפלו מיילדות. הרופא הצעיר איגנץ זמלווייס הבחין כי שיעור היולדות שמתו מקדחת הלידה היה גבוה בהרבה במחלקה הראשונה, ושאל את עצמו מה מבדיל בין השתיים.
התשובה נגלתה לו בעקבות אסון. עמית שלו נפצע מסכין במהלך נתיחת גופה, חלה ומת, ותסמיני מחלתו דמו מאוד לאלה של היולדות. זמלווייס שיער כי הרופאים, שהגיעו לחדרי הלידה ישר מחדר הנתיחות, נושאים על ידיהם חומר כלשהו מן הגופות ומעבירים אותו ליולדות. המיילדות, לעומתם, לא ערכו נתיחות. הוא הורה לצוות לשטוף ידיים בתמיסת כלור לפני בדיקת היולדות, ושיעור התמותה במחלקה ירד באופן חד.
אף על פי כן, רבים מעמיתיו דחו את מסקנותיו. חלקם נעלבו מן הרמז שהם עצמם גורמים למות מטופלותיהם, ולזמלווייס לא היה הסבר משכנע למנגנון, שכן תורת החיידקים עוד לא התגבשה. רק כעבור שנים, כשפסטר וליסטר הראו שמיקרואורגניזמים גורמים למחלות ולזיהומים, זכה זמלווייס להכרה, והוא כבר לא היה בין החיים.
לפי הקטע, מה עשה זמלווייס בעקבות השערתו?
אהעביר את הרופאים והסטודנטים לעבוד במחלקה שבה טיפלו המיילדות
באסר על עריכת נתיחות גופה בבית החולים
גהורה לצוות לשטוף ידיים בתמיסת כלור לפני בדיקת יולדות
דביקש מן המיילדות לערוך נתיחות גופה
הפתרון
הקטע אומר במפורש שזמלווייס הורה לצוות לשטוף ידיים בתמיסת כלור, ושיעור התמותה ירד. הוא לא אסר על נתיחות ולא העביר צוות בין המחלקות.