200 שאלות תרגול בדוגמה ותפקידה בקטע מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
61 קלות80 בינוניות59 קשות
איך פותרים דוגמה ותפקידה בקטע
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
סודה של הדבשת
רבים סבורים שהגמל אוגר מים בדבשתו, וכך הוא מצליח לחצות את המדבר. זוהי טעות נפוצה: הדבשת מכילה בעיקר שומן, שהגמל יכול לנצל כמאגר אנרגיה כשהמזון מועט. כשהגמל רעב זמן רב, הדבשת מתכווצת ואף נוטה על צדה. עמידותו של הגמל בצמא אינה נובעת ממאגר אחד, אלא משורה של התאמות הפועלות יחד.
אחת מהן נוגעת לחום הגוף. רוב היונקים שומרים על טמפרטורת גוף קבועה כמעט, ובימים חמים הם מזיעים כדי להתקרר, ובכך מאבדים מים רבים. הגמל, לעומתם, מניח לטמפרטורת גופו לעלות במהלך היום בכמה מעלות, ומתחיל להזיע רק כשהיא גבוהה במיוחד. בלילה הקר הוא משחרר את החום שנצבר, וכך הוא חוסך כמויות גדולות של מים. התאמה אחרת נוגעת לדם: תאי הדם האדומים של הגמל סגלגלים ולא עגולים, והם ממשיכים לזרום גם כשהדם מסמיך בעקבות התייבשות.
כשהגמל מגיע סוף סוף למקור מים, הוא מסוגל לשתות כמות עצומה בזמן קצר מאוד ולהשיב לגופו את מה שאיבד. השילוב הזה הופך אותו לאחד מבעלי החיים המותאמים ביותר לחיים במדבר, גם בלי מאגר מים סודי על גבו.
מדוע מזכיר הכותב את היונקים שמזיעים כדי להתקרר בימים חמים?
אכדי להראות שגם הם מותאמים לחיים במדבר
בכדי להראות שהגמל מזיע יותר מהם
גכדי להסביר מדוע הדבשת מכילה שומן
דכדי להבליט על דרך הניגוד כיצד הגמל חוסך מים
הפתרון
מול היונקים המזיעים ומאבדים מים מוצג הגמל, שמניח לחום גופו לעלות ומזיע רק מאוחר, "וכך הוא חוסך כמויות גדולות של מים".
שאלה 2
קראו את הקטע:
מלח על הקרח
במדינות מושלגות מפזרים בחורף מלח על כבישים קפואים, ולא במקרה. כשחומר כלשהו מומס במים, נקודת הקיפאון שלהם יורדת: מים טהורים קופאים באפס מעלות, ואילו מים מלוחים קופאים רק בטמפרטורה נמוכה יותר. זו גם הסיבה שמי הים אינם קופאים בקלות כמו מי אגם באותו אקלים. כשהמלח בא במגע עם הקרח שעל הכביש, נוצרת תמיסה מלוחה שנשארת נוזלית גם בטמפרטורה שבה מים טהורים היו קופאים, והקרח נמס.
אותו עיקרון מוכר גם מן המטבח. מי שהכין פעם גלידה ביתית בשיטה הישנה יודע שמניחים את קערת התערובת בתוך אמבט של קרח מעורב במלח. הקרח המומלח נמס, ובתוך כך הוא סופג חום מן הסביבה, כך שהאמבט מגיע לטמפרטורה נמוכה מאפס, קרה מספיק כדי להקפיא את הגלידה. בלי המלח, הקרח לא היה מצנן את התערובת די הצורך.
עם זאת, אין לראות במלח פתרון קסם. בקור עז במיוחד הוא מאבד את יעילותו, משום שגם התמיסה המלוחה קופאת. יתרה מזו, מלח הכבישים מאיץ חלודה בכלי רכב ובגשרים ופוגע בצמחייה שבשולי הדרך. השימוש בו הוא אפוא פשרה בין בטיחות הנהגים לבין מחירים שאינם נראים לעין מיד.
מה תפקידה של הדוגמה על הכנת גלידה ביתית?
אלהראות שאותו עיקרון פועל גם בהקשר יומיומי אחר
בלהציג שיטה חלופית וזולה יותר להמסת הקרח שעל הכבישים
גלהוכיח שמלח מזיק פחות במטבח מאשר בכביש
דלהסביר מדוע מי הים אינם קופאים בקלות
הפתרון
הפסקה נפתחת ב"אותו עיקרון מוכר גם מן המטבח": הדוגמה מראה שהעיקרון שמסביר את המסת הקרח בכביש פועל גם בהכנת גלידה.
שאלה 3
קראו את הקטע:
המצפן הנסתר
ציפורים נודדות רבות מוצאות את דרכן על פני אלפי קילומטרים, וכבר בשנות השישים של המאה העשרים הראו חוקרים שחלקן נעזרות לשם כך בשדה המגנטי של כדור הארץ. אדומי חזה שהוחזקו בכלובים בעונת הנדידה נטו לקפץ דווקא לכיוון שאליו היו נודדים בטבע. כששינו החוקרים את השדה המגנטי סביב הכלוב באמצעות סלילים חשמליים, שינו הציפורים את כיוונן בהתאם. מאז חזרו על ממצאים דומים פעמים רבות, וקיומו של חוש מגנטי אצל ציפורים אינו שנוי עוד במחלוקת של ממש.
שאלה אחרת לגמרי היא כיצד החוש הזה פועל. השערה אחת גורסת שבגוף הציפור יש תאים המכילים גרגרים זעירים של מינרל מגנטי, הפועלים כמחטי מצפן. השערה אחרת מייחסת את החוש לתגובות כימיות בחלבונים מיוחדים שבעין, תגובות המושפעות מן השדה המגנטי ומתרחשות רק בנוכחות אור. לטובת ההשערה השנייה מביאים חוקרים את העובדה שבניסויים אחדים התמצאו הציפורים היטב רק באור בצבעים מסוימים. מנגד, תאים עשירים בברזל שאותרו במקור של יונים, ונחשבו פעם עדות חזקה להשערה הראשונה, התבררו לימים כתאים של מערכת החיסון.
ייתכן ששני המנגנונים פועלים יחד, וייתכן שהתשובה טמונה במקום אחר. כך או כך, מוטב להימנע מלהציג כעובדה את מה שעודנו השערה: דווקא בתחום שבו הממצא העיקרי מבוסס כל כך, קל לשכוח שההסבר לו עדיין חסר.
מדוע מזכיר הכותב את התאים העשירים בברזל שאותרו במקור של יונים?
אכדי להפריך סופית את ההשערה שלפיה החוש המגנטי נשען על מינרל מגנטי
בכדי להראות שראיה שנחשבה תומכת באחת ההשערות התבררה כחלשה
גכדי להוכיח שהחוש המגנטי קשור במערכת החיסון
דכדי להראות שליונים ולאדומי החזה יש מנגנונים שונים
הפתרון
התאים "נחשבו פעם עדות חזקה" להשערה הראשונה ו"התבררו לימים" כתאי חיסון, כלומר הראיה נחלשה. אין פירוש הדבר שההשערה הופרכה סופית: הכותב משאיר אותה אפשרית.
שאלה 4
קראו את הקטע:
הדייר שהפך לבן בית
כמעט בכל תא בגופנו פועלות מיטוכונדריות, אברונים זעירים המפיקים את רוב האנרגיה שהתא זקוק לה. לפני כמאה שנה העלו חוקרים אחדים השערה נועזת: המיטוכונדריות היו פעם חיידקים עצמאיים, שנבלעו בידי תא גדול יותר ולא עוכלו, אלא המשיכו לחיות בתוכו. ההשערה נדחתה על הסף, ורק בשנות השישים של המאה העשרים החייתה אותה הביולוגית לין מרגוליס. גם אז נדחה מאמרה בידי כתבי עת רבים לפני שראה אור.
עם הזמן הצטברו ראיות שקשה להתעלם מהן. למיטוכונדריות יש DNA משלהן, והוא מעגלי כמו זה של חיידקים ושונה מן ה-DNA שבגרעין התא. הן עטופות בשני קרומים, כפי שהיה מצופה מיצור שנבלע בתוך קרום של תא אחר. הן מתחלקות בעצמן בתהליך הדומה לחלוקת חיידקים, והתא אינו יכול לייצר אותן יש מאין. אפילו הריבוזומים שלהן, מכונות ייצור החלבונים, דומים לאלה של חיידקים, עד כדי כך שאנטיביוטיקות אחדות, שנועדו לפגוע בריבוזומים של חיידקים, עלולות לפגוע גם בפעילות המיטוכונדריות.
כיום מקובלת התאוריה על רוב הביולוגים, והסבר דומה מקובל גם לגבי הכלורופלסטים של הצמחים. סיפורה מזכיר כי רעיון שנראה מופרך בעיני בני דורו אינו בהכרח שגוי; לעתים הוא פשוט מקדים את הראיות שיוכיחו אותו.
לשם מה מביא הכותב את הדוגמה של אנטיביוטיקות הפוגעות בפעילות המיטוכונדריות?
אכדי להראות שהמיטוכונדריות הן עדיין חיידקים עצמאיים הפועלים בתוך התא
בכדי להזהיר את הקוראים מפני שימוש מופרז ובלתי מבוקר בתרופות אנטיביוטיות
גכדי להמחיש את הדמיון בין הריבוזומים שלהן לאלה של חיידקים
דכדי להסביר מדוע כתבי עת רבים דחו את מאמרה של הביולוגית לין מרגוליס
הפתרון
הדוגמה באה מיד אחרי הקביעה שהריבוזומים דומים לאלה של חיידקים, ומביאה "עד כדי כך ש..." כהמחשה. הקטע אינו עוסק בזהירות בשימוש בתרופות, והמיטוכונדריות אינן עצמאיות עוד.