200 שאלות תרגול בהשוואה בין עמדות מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
55 קלות86 בינוניות59 קשות
איך פותרים השוואה בין עמדות
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
המחלה שבצלחת
בראשית המאה העשרים התפשטה בדרום ארצות הברית מחלה בשם פלגרה. היא התבטאה בפריחה בעור, בשלשולים ובבלבול, ולעיתים הסתיימה במוות. היא פגעה בעיקר בעניים: בפועלים במפעלי טקסטיל, בחקלאים חוכרים, בילדים בבתי יתומים ובאסירים. רבים מן הרופאים של אז היו משוכנעים שמדובר במחלה מידבקת שגורם לה חיידק כלשהו.
ב-1914 הטיל שירות בריאות הציבור האמריקני על הרופא ג'וזף גולדברגר לחקור את המחלה. גולדברגר הבחין בפרט מעניין: במוסדות שבהם הייתה הפלגרה נפוצה, הדיירים חלו, אך אנשי הסגל, שחיו לצידם, כמעט לא חלו. אילו הייתה המחלה מידבקת, לא הייתה אמורה להבחין ביניהם. ההבדל הבולט שמצא היה התפריט: הדיירים אכלו בעיקר תירס, מולסה ושומן חזיר, ואילו הסגל אכל גם בשר, חלב וירקות. כשהוסיף לתפריט של בתי יתומים מזון מגוון, נעלמה המחלה מהם כמעט לגמרי. גולדברגר ועמיתיו אף בלעו והזריקו לעצמם חומרים מגופם של חולים, כדי להראות שהמחלה אינה עוברת מאדם לאדם, ואיש מהם לא חלה.
אף על פי כן נתקלה עמדתו בהתנגדות. אחדים חשו שהיא מטילה אשמה על אורח החיים בדרום, ואחרים לא השתכנעו שתפריט לקוי יכול לגרום למחלה קשה כל כך. רק בשנות השלושים, כמה שנים לאחר מותו של גולדברגר, זוהה החומר שהיה חסר בתזונת החולים: ניאצין, אחד מוויטמיני B.
מה ההבדל בין עמדתם של רבים מן הרופאים באותה תקופה לבין עמדתו של גולדברגר?
אהרופאים ייחסו את המחלה לתזונה, ואילו גולדברגר ייחס אותה לחיידק
בהרופאים ייחסו את המחלה לחוסר בניאצין, ואילו גולדברגר ייחס אותה לעוני
גהרופאים סברו שהמחלה פוגעת רק באסירים, ואילו גולדברגר הראה שהיא פוגעת בכולם
דהרופאים ייחסו את המחלה לגורם מידבק, ואילו גולדברגר ייחס אותה לתזונה לקויה
הפתרון
לפי הקטע, רבים היו "משוכנעים שמדובר במחלה מידבקת", וגולדברגר הצביע על התפריט. ההפך מזה הוא היפוך העמדות, והניאצין זוהה רק שנים אחר כך.
שאלה 2
קראו את הקטע:
איבר מיותר?
התוספתן הוא שלוחה צרה וקצרה, דמוית אצבע, היוצאת מן המעי הגס. במשך זמן רב נחשב לאיבר שריד: שארית חסרת תפקיד של איבר שהיה גדול ושימושי יותר אצל אבות אבותינו. צ'רלס דרווין עצמו שיער שהוא שריד של חלק ארוך יותר של המעי, ששימש לעיכול צמחים קשים. לתפיסה זו נמצאה לכאורה תמיכה מעשית: אנשים רבים עוברים ניתוח להסרת התוספתן בעקבות דלקת, וממשיכים לחיות חיים רגילים.
בעשורים האחרונים הציעו חוקרים שהתמונה מורכבת יותר. בדופן התוספתן יש ריכוז גבוה של רקמה הקשורה למערכת החיסון. לפי השערה אחת, הוא משמש "מקלט" לחיידקים המועילים של המעי: לאחר מחלה המלווה בשלשול קשה, שבה נשטפים רבים מחיידקי המעי, יכולים החיידקים שנשמרו בתוספתן לשוב ולאכלס אותו. חוקרים אף מצאו שאיבר דומה הופיע באופן עצמאי בכמה קבוצות שונות של יונקים, ממצא שקשה ליישב עם הרעיון שאין לו שום תועלת.
העובדה שאפשר לחיות בלי איבר אינה מוכיחה שאין לו תפקיד; היא מוכיחה רק שתפקידו אינו חיוני לחיים. אנשים חיים גם עם כליה אחת. ייתכן שהוויכוח לא יוכרע בקרוב, אך הוא מלמד שיעור מועיל: הקביעה שאיבר כלשהו מיותר עשויה לשקף את גבולות ידיעתנו לא פחות משהיא משקפת את הגוף.
מה ההבדל העיקרי בין התפיסה המסורתית של התוספתן לבין ההשערה החדשה שהקטע מציג?
אהמסורתית רואה בו שארית חסרת תפקיד, ואילו החדשה מייחסת לו תפקיד בשמירה על חיידקי המעי
בהמסורתית מייחסת לו תפקיד בעיכול כיום, ואילו החדשה רואה בו איבר מיותר
גהמסורתית ממליצה להסירו, ואילו החדשה אוסרת לנתח אותו
דהמסורתית נשענת על ניסויים, ואילו החדשה על השערות בלבד
הפתרון
התפיסה המסורתית ראתה בו "שארית חסרת תפקיד", וההשערה החדשה רואה בו "מקלט" לחיידקים. לפי דרווין שימש האיבר לעיכול רק אצל אבות אבותינו, לא כיום, והקטע אינו עוסק בהמלצות רפואיות.
שאלה 3
קראו את הקטע:
הרשת שמתחת לרגלינו
שורשיהם של רוב הצמחים היבשתיים חיים בשותפות עם פטריות. חוטי הפטרייה הדקים מתפשטים בקרקע הרחק מן השורש, קולטים מים ומינרלים ומעבירים חלק מהם לצמח, ובתמורה מקבלים ממנו סוכרים שהוא מייצר בפוטוסינתזה. על שותפות זו, המכונה מיקוריזה, אין ויכוח של ממש. הוויכוח מתחיל כשמדובר ברשת.
בסוף שנות התשעים פורסם מחקר שבו סומן פחמן בעצים, ונמצא שחלק ממנו עבר, ככל הנראה דרך חוטי פטרייה משותפים, לעצים סמוכים ממין אחר. מן הממצא הזה וממחקרים שבאו אחריו צמח הדימוי של "רשת היער": עצים ותיקים, "עצי אם", מזינים דרך הרשת את השתילים הצעירים, מזהירים את שכניהם מפני מזיקים ומשתפים פעולה כקהילה. הדימוי כבש ספרים רבי מכר וסרטים תיעודיים.
בשנים האחרונות קראו חוקרים אחרים לבחון מחדש את הראיות. בסקירה ביקורתית טענו שרבים מן המחקרים נערכו בתנאים מלאכותיים או על מספר מצומצם של עצים, שכמויות החומר שעבר היו לעיתים קטנות, ושלא תמיד הוכח שהחומר עבר דרך הפטרייה ולא בדרך אחרת בקרקע. לדבריהם, טענות על שיתוף פעולה מכוון בין עצים חורגות בהרבה ממה שהנתונים מראים. הם אינם כופרים בקיום הרשתות, אלא בחשיבות שמיוחסת להן. הפער בין זהירותה של הספרות המדעית לבין ביטחונה של ההצגה הפופולרית הוא אולי השיעור החשוב ביותר בפרשה.
מה ההבדל בין הדימוי הפופולרי של "רשת היער" לבין עמדת החוקרים שקראו לבחון מחדש את הראיות?
אהדימוי שולל את קיום המיקוריזה, ואילו החוקרים מאשרים אותה
בהדימוי מייחס לעצים שיתוף פעולה מכוון, והחוקרים סבורים שאין לכך ביסוס
גהדימוי עוסק בעצים ממין אחד, ואילו החוקרים עוסקים במינים רבים
דהדימוי נשען על ניסויים רבים, ואילו החוקרים מסתמכים על ספרים וסרטים תיעודיים
הפתרון
המבקרים טוענים ש"טענות על שיתוף פעולה מכוון... חורגות בהרבה ממה שהנתונים מראים". הדימוי אינו שולל את המיקוריזה, והספרים והסרטים הם דווקא ערוצי ההפצה של הדימוי.
שאלה 4
קראו את הקטע:
העש שהחליף צבע
בתחילת המאה התשע-עשרה היו כמעט כל עשי הלבנה המנוקדת באנגליה בהירים, עם נקודות כהות על רקע לבן. ב-1848 דווח לראשונה, באזור מנצ'סטר, על פרט כהה כמעט לגמרי, ובתוך עשרות שנים היו הפרטים הכהים לרוב באזורים התעשייתיים. ההסבר המקובל קשר את השינוי לפיח שכיסה את גזעי העצים והמית את החזזיות הבהירות שעליהם: על רקע כהה בלטו העשים הבהירים לעיני הציפורים הטורפות אותם, והכהים שרדו טוב יותר.
בשנות החמישים של המאה העשרים בדק החוקר הבריטי ברנרד קטלוול את ההסבר בניסויי שחרור ולכידה חוזרת, ומצא שביער מפויח נלכדו מחדש יותר עשים כהים, וביער נקי יותר עשים בהירים. העש הפך לדוגמה המפורסמת ביותר לברירה טבעית בספרי הלימוד. אלא שבשנות התשעים נמתחה ביקורת על שיטותיו: הוא שחרר את העשים בשעות היום, אף שהם פעילים בלילה, והציב אותם על גזעי העצים בצפיפות גבוהה מן המקובל בטבע. היו מבקרים שהסיקו מכך שהדוגמה כולה מפוקפקת.
החוקר מייקל מג'רוס השיב לביקורת בדרך הטובה ביותר: במשך כמה שנים ערך ניסוי חדש ורחב היקף, שנמנע מן הפגמים שיוחסו לקודמו, ומצא שוב שהציפורים טורפות יותר את העשים הבולטים על רקעם. גם הירידה בשיעור העשים הכהים מאז שהופחת זיהום האוויר תואמת את ההסבר.
מה ההבדל בין תגובתם של המבקרים שהוזכרו בקטע לבין תגובתו של מג'רוס לפגמים בניסויי קטלוול?
אהמבקרים דחו את הקשר לזיהום האוויר, ואילו מג'רוס קיבל אותו בלי לבדוק
בהמבקרים ערכו ניסויים משלהם, ואילו מג'רוס הסתפק בניתוח נתוניו של קטלוול
גהמבקרים פקפקו בדוגמה כולה, ואילו מג'רוס בדק אותה מחדש בניסוי משופר
דהמבקרים טענו שהציפורים אינן טורפות עשים, ואילו מג'רוס הראה שהן טורפות רק בלילה
הפתרון
לפי הקטע, מבקרים הסיקו שהדוגמה "כולה מפוקפקת", ומג'רוס השיב בניסוי חדש "שנמנע מן הפגמים". הקטע אינו מייחס למבקרים ניסויים משלהם, ומג'רוס הוא שערך ניסוי חדש.