200 שאלות תרגול בטענה והוכחה בקטע מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
56 קלות82 בינוניות62 קשות
איך פותרים טענה והוכחה בקטע
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
מלח על הקרח
במדינות מושלגות מפזרים בחורף מלח על כבישים קפואים, ולא במקרה. כשחומר כלשהו מומס במים, נקודת הקיפאון שלהם יורדת: מים טהורים קופאים באפס מעלות, ואילו מים מלוחים קופאים רק בטמפרטורה נמוכה יותר. זו גם הסיבה שמי הים אינם קופאים בקלות כמו מי אגם באותו אקלים. כשהמלח בא במגע עם הקרח שעל הכביש, נוצרת תמיסה מלוחה שנשארת נוזלית גם בטמפרטורה שבה מים טהורים היו קופאים, והקרח נמס.
אותו עיקרון מוכר גם מן המטבח. מי שהכין פעם גלידה ביתית בשיטה הישנה יודע שמניחים את קערת התערובת בתוך אמבט של קרח מעורב במלח. הקרח המומלח נמס, ובתוך כך הוא סופג חום מן הסביבה, כך שהאמבט מגיע לטמפרטורה נמוכה מאפס, קרה מספיק כדי להקפיא את הגלידה. בלי המלח, הקרח לא היה מצנן את התערובת די הצורך.
עם זאת, אין לראות במלח פתרון קסם. בקור עז במיוחד הוא מאבד את יעילותו, משום שגם התמיסה המלוחה קופאת. יתרה מזו, מלח הכבישים מאיץ חלודה בכלי רכב ובגשרים ופוגע בצמחייה שבשולי הדרך. השימוש בו הוא אפוא פשרה בין בטיחות הנהגים לבין מחירים שאינם נראים לעין מיד.
איזו עובדה מביא הכותב לחיזוק הטענה שחומר המומס במים מוריד את נקודת הקיפאון שלהם?
אמי הים אינם קופאים בקלות כמו מי אגם באותו אקלים
בבקור עז במיוחד מאבד המלח את יעילותו, משום שגם התמיסה המלוחה קופאת
גמלח הכבישים מאיץ חלודה בכלי רכב ובגשרים ופוגע בצמחייה בשולי הדרך
דהשימוש במלח על הכבישים הוא פשרה בין בטיחות הנהגים לבין מחירים סמויים
הפתרון
ההבדל בין מי הים המלוחים למי האגם באותו אקלים מובא במפורש כראיה לעיקרון ("זו גם הסיבה"). קפיאת התמיסה בקור עז היא מגבלה, לא ראיה.
שאלה 2
קראו את הקטע:
המצפן הנסתר
ציפורים נודדות רבות מוצאות את דרכן על פני אלפי קילומטרים, וכבר בשנות השישים של המאה העשרים הראו חוקרים שחלקן נעזרות לשם כך בשדה המגנטי של כדור הארץ. אדומי חזה שהוחזקו בכלובים בעונת הנדידה נטו לקפץ דווקא לכיוון שאליו היו נודדים בטבע. כששינו החוקרים את השדה המגנטי סביב הכלוב באמצעות סלילים חשמליים, שינו הציפורים את כיוונן בהתאם. מאז חזרו על ממצאים דומים פעמים רבות, וקיומו של חוש מגנטי אצל ציפורים אינו שנוי עוד במחלוקת של ממש.
שאלה אחרת לגמרי היא כיצד החוש הזה פועל. השערה אחת גורסת שבגוף הציפור יש תאים המכילים גרגרים זעירים של מינרל מגנטי, הפועלים כמחטי מצפן. השערה אחרת מייחסת את החוש לתגובות כימיות בחלבונים מיוחדים שבעין, תגובות המושפעות מן השדה המגנטי ומתרחשות רק בנוכחות אור. לטובת ההשערה השנייה מביאים חוקרים את העובדה שבניסויים אחדים התמצאו הציפורים היטב רק באור בצבעים מסוימים. מנגד, תאים עשירים בברזל שאותרו במקור של יונים, ונחשבו פעם עדות חזקה להשערה הראשונה, התבררו לימים כתאים של מערכת החיסון.
ייתכן ששני המנגנונים פועלים יחד, וייתכן שהתשובה טמונה במקום אחר. כך או כך, מוטב להימנע מלהציג כעובדה את מה שעודנו השערה: דווקא בתחום שבו הממצא העיקרי מבוסס כל כך, קל לשכוח שההסבר לו עדיין חסר.
על מה מבוססת בקטע הטענה שציפורים נעזרות בשדה המגנטי?
אעל כך שציפורים התמצאו היטב רק באור בצבעים מסוימים
בעל כך ששינוי השדה סביב הכלוב שינה את כיוון הקיפוץ של הציפורים
געל כך שבגוף הציפור נמצאו גרגרים של מינרל מגנטי
דעל כך שציפורים נודדות אלפי קילומטרים בלי לטעות
הפתרון
הניסוי בכלובים, שבו שינוי השדה שינה את כיוון הציפורים, הוא הראיה לקיום החוש. ניסויי האור נוגעים למנגנון, והגרגרים המגנטיים הם השערה בלבד.
שאלה 3
קראו את הקטע:
החום כבן ברית
חום גבוה נתפס לעתים קרובות כאויב שיש להילחם בו מיד. ואולם במקרים רבים החום אינו חלק מן המחלה עצמה, אלא מתגובת הגוף נגדה. במצב רגיל שומר אזור במוח הנקרא היפותלמוס על טמפרטורת הגוף סביב ערך קבוע. כשחיידקים או נגיפים חודרים לגוף, משתחררים חומרים המאותתים להיפותלמוס להעלות את הערך הזה, כמו מי שמכוון מחדש את התרמוסטט בביתו.
זו גם הסיבה לצמרמורת המוכרת בתחילת המחלה. הגוף "מרגיש" קר מדי ביחס לערך החדש, ולכן הוא רועד ומכווץ את כלי הדם שבעור כדי לייצר חום ולשמור עליו. כשהמחלה חולפת והערך חוזר לקדמותו, הגוף מזיע כדי להיפטר מן החום העודף.
מדוע שהגוף יחמם את עצמו? מחקרים מראים שחיידקים ונגיפים רבים מתרבים פחות טוב בטמפרטורה גבוהה, ושחלק מתאי מערכת החיסון פועלים בה ביעילות רבה יותר. גם בעלי חיים אחרים נוקטים שיטה דומה: לטאות, שאינן מחממות את גופן מבפנים, מחפשות מקום חם כשהן נגועות בזיהום, ולטאות שנמנע מהן לעשות זאת שרדו פחות. לכן, אף שחום גבוה מאוד או ממושך מחייב בדיקה רפואית, אין להניח שכל עלייה בחום היא סכנה.
איזו ראיה מביא הכותב לכך שחום גבוה עשוי להועיל לגוף החולה?
אהגוף רועד ומכווץ את כלי הדם שבעור בתחילת המחלה כדי לייצר חום
בהגוף מזיע כשהמחלה חולפת
גחיידקים ונגיפים רבים מתרבים פחות טוב בטמפרטורה גבוהה
דההיפותלמוס שומר על טמפרטורה קבועה במצב רגיל
הפתרון
הקושי של גורמי המחלה להתרבות בחום מסביר את תועלתו. ההזעה והרעד מתארים את מנגנון העלייה והירידה של החום, לא את תועלתו.
שאלה 4
קראו את הקטע:
סודה של הדבשת
רבים סבורים שהגמל אוגר מים בדבשתו, וכך הוא מצליח לחצות את המדבר. זוהי טעות נפוצה: הדבשת מכילה בעיקר שומן, שהגמל יכול לנצל כמאגר אנרגיה כשהמזון מועט. כשהגמל רעב זמן רב, הדבשת מתכווצת ואף נוטה על צדה. עמידותו של הגמל בצמא אינה נובעת ממאגר אחד, אלא משורה של התאמות הפועלות יחד.
אחת מהן נוגעת לחום הגוף. רוב היונקים שומרים על טמפרטורת גוף קבועה כמעט, ובימים חמים הם מזיעים כדי להתקרר, ובכך מאבדים מים רבים. הגמל, לעומתם, מניח לטמפרטורת גופו לעלות במהלך היום בכמה מעלות, ומתחיל להזיע רק כשהיא גבוהה במיוחד. בלילה הקר הוא משחרר את החום שנצבר, וכך הוא חוסך כמויות גדולות של מים. התאמה אחרת נוגעת לדם: תאי הדם האדומים של הגמל סגלגלים ולא עגולים, והם ממשיכים לזרום גם כשהדם מסמיך בעקבות התייבשות.
כשהגמל מגיע סוף סוף למקור מים, הוא מסוגל לשתות כמות עצומה בזמן קצר מאוד ולהשיב לגופו את מה שאיבד. השילוב הזה הופך אותו לאחד מבעלי החיים המותאמים ביותר לחיים במדבר, גם בלי מאגר מים סודי על גבו.
באיזו עובדה תומך הכותב בטענה שהדבשת משמשת מאגר אנרגיה?
אהגמל שותה כמות עצומה של מים בזמן קצר
בתאי הדם האדומים של הגמל סגלגלים
גטמפרטורת גופו של הגמל עולה במהלך היום
דהדבשת מתכווצת כשהגמל רעב זמן רב
הפתרון
אם הדבשת קטנה כשהמזון חסר, היא משמשת כמאגר אנרגיה שהגמל מנצל. שאר העובדות מסבירות את עמידותו בצמא, ולא את תפקיד הדבשת.