200 שאלות תרגול ביחס הכותב לנושא מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
57 קלות76 בינוניות67 קשות
איך פותרים יחס הכותב לנושא
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
הישרדות בהמתנה
דובוני המים הם בעלי חיים זעירים בעלי שמונה רגליים, שאורכם בדרך כלל פחות ממילימטר. הם חיים בטחב, בקרקע ובמים בכל רחבי העולם, ובשנים האחרונות זכו לתהילה של ממש ברשתות החברתיות, שם הם מוצגים לעתים קרובות כיצורים "בלתי ניתנים להשמדה".
תהילתם אינה חסרת בסיס. כשסביבתם מתייבשת, דובוני המים מכווצים את גופם ומאבדים כמעט את כל המים שבו. חילוף החומרים שלהם מאט עד שכמעט אי אפשר למדוד אותו, והם שוהים במצב של חיים מושהים. במצב זה הם עמידים לקור עז, לקרינה ואף לריק, ובניסויים שבהם נחשפו לתנאי החלל החיצון, חלק מהם שבו לחיים לאחר שהורטבו. כשהמים חוזרים, הם "מתעוררים" וממשיכים בחייהם כאילו לא אירע דבר.
ואולם כדאי להקפיד על הפרטים. העמידות המופלגת מאפיינת את דובוני המים רק במצב המיובש; בזמן שהם פעילים, הם פגיעים לא פחות מיצורים זעירים אחרים. גם אין הם בני אלמוות: ככל היצורים, גם הם מזדקנים ומתים. דווקא ההבחנה הזאת מעניינת את החוקרים. הם מבקשים להבין אילו חלבונים מאפשרים לתאים לשרוד התייבשות, בתקווה ללמוד מכך כיצד לשמר חומרים ביולוגיים רגישים.
מהו יחסו של הכותב לתדמית של דובוני המים ברשתות החברתיות?
אהוא דוחה אותה מכול וכול כתדמית חסרת כל בסיס מדעי
בהוא מכיר בכך שיש לה בסיס, אך רואה בה הגזמה
גהוא מאמץ אותה ללא כל סייג
דהוא אדיש לה ומתעניין רק במחקר
הפתרון
הכותב קובע ש"תהילתם אינה חסרת בסיס", אך מיד מסייג: העמידות קיימת רק במצב המיובש, והם אינם בני אלמוות. זו הכרה חלקית, לא דחייה ולא אימוץ מלא.
שאלה 2
קראו את הקטע:
הדייר שהפך לבן בית
כמעט בכל תא בגופנו פועלות מיטוכונדריות, אברונים זעירים המפיקים את רוב האנרגיה שהתא זקוק לה. לפני כמאה שנה העלו חוקרים אחדים השערה נועזת: המיטוכונדריות היו פעם חיידקים עצמאיים, שנבלעו בידי תא גדול יותר ולא עוכלו, אלא המשיכו לחיות בתוכו. ההשערה נדחתה על הסף, ורק בשנות השישים של המאה העשרים החייתה אותה הביולוגית לין מרגוליס. גם אז נדחה מאמרה בידי כתבי עת רבים לפני שראה אור.
עם הזמן הצטברו ראיות שקשה להתעלם מהן. למיטוכונדריות יש DNA משלהן, והוא מעגלי כמו זה של חיידקים ושונה מן ה-DNA שבגרעין התא. הן עטופות בשני קרומים, כפי שהיה מצופה מיצור שנבלע בתוך קרום של תא אחר. הן מתחלקות בעצמן בתהליך הדומה לחלוקת חיידקים, והתא אינו יכול לייצר אותן יש מאין. אפילו הריבוזומים שלהן, מכונות ייצור החלבונים, דומים לאלה של חיידקים, עד כדי כך שאנטיביוטיקות אחדות, שנועדו לפגוע בריבוזומים של חיידקים, עלולות לפגוע גם בפעילות המיטוכונדריות.
כיום מקובלת התאוריה על רוב הביולוגים, והסבר דומה מקובל גם לגבי הכלורופלסטים של הצמחים. סיפורה מזכיר כי רעיון שנראה מופרך בעיני בני דורו אינו בהכרח שגוי; לעתים הוא פשוט מקדים את הראיות שיוכיחו אותו.
מהו יחסו של הכותב לתאוריה שבקטע?
אהוא סבור שהראיות לטובתה עדיין אינן מספיקות
בהוא מבקר את מרגוליס על שהחייתה רעיון שנדחה
גהוא רואה בה תאוריה מבוססת, ובסיפורה לקח על היחס לרעיונות חריגים
דהוא מציג אותה מבלי לחוות דעה עליה או על סיפורה
הפתרון
הכותב מתאר ראיות "שקשה להתעלם מהן" ומסיק מן הסיפור לקח: רעיון שנראה מופרך אינו בהכרח שגוי. יש לו אפוא עמדה, והיא חיובית.
שאלה 3
קראו את הקטע:
סודה של הדבשת
רבים סבורים שהגמל אוגר מים בדבשתו, וכך הוא מצליח לחצות את המדבר. זוהי טעות נפוצה: הדבשת מכילה בעיקר שומן, שהגמל יכול לנצל כמאגר אנרגיה כשהמזון מועט. כשהגמל רעב זמן רב, הדבשת מתכווצת ואף נוטה על צדה. עמידותו של הגמל בצמא אינה נובעת ממאגר אחד, אלא משורה של התאמות הפועלות יחד.
אחת מהן נוגעת לחום הגוף. רוב היונקים שומרים על טמפרטורת גוף קבועה כמעט, ובימים חמים הם מזיעים כדי להתקרר, ובכך מאבדים מים רבים. הגמל, לעומתם, מניח לטמפרטורת גופו לעלות במהלך היום בכמה מעלות, ומתחיל להזיע רק כשהיא גבוהה במיוחד. בלילה הקר הוא משחרר את החום שנצבר, וכך הוא חוסך כמויות גדולות של מים. התאמה אחרת נוגעת לדם: תאי הדם האדומים של הגמל סגלגלים ולא עגולים, והם ממשיכים לזרום גם כשהדם מסמיך בעקבות התייבשות.
כשהגמל מגיע סוף סוף למקור מים, הוא מסוגל לשתות כמות עצומה בזמן קצר מאוד ולהשיב לגופו את מה שאיבד. השילוב הזה הופך אותו לאחד מבעלי החיים המותאמים ביותר לחיים במדבר, גם בלי מאגר מים סודי על גבו.
מהו יחסו של הכותב לאמונה שהגמל אוגר מים בדבשתו?
אהוא סבור שהיא נכונה לגבי גמלים צעירים
בהוא מקבל אותה בחלקה
גהוא רואה בה השערה שטרם נבדקה
דהוא רואה בה טעות
הפתרון
הכותב קובע במפורש: "זוהי טעות נפוצה", ומסיים בכך שהגמל מותאם למדבר "גם בלי מאגר מים סודי על גבו".
שאלה 4
קראו את הקטע:
הצבע שמעל ראשנו
ילדים שואלים לא פעם מדוע השמים כחולים, ומבוגרים רבים משיבים שהשמים משקפים את צבע הים. התשובה הזאת נשמעת סבירה, אך היא שגויה: השמים כחולים גם מעל מדבריות הרחוקים מכל ים, ואילו הים עצמו נראה אפור ביום מעונן.
ההסבר האמיתי פשוט ומרתק כאחד. אור השמש נראה לבן, אך הוא מורכב מכל צבעי הקשת. כשהאור עובר באטמוספרה, הוא פוגע במולקולות האוויר ומתפזר לכל הכיוונים. פיזור זה אינו שווה בכל הצבעים: האור הכחול, שאורך הגל שלו קצר, מתפזר הרבה יותר מן האור האדום, שאורך הגל שלו ארוך. כך, לאן שלא נביט ברקיע, מגיע אל עינינו אור כחול שהתפזר בדרכו מן השמש.
אותו עיקרון מסביר גם את גוני השקיעה. בערב השמש נמוכה, וקרניה עוברות דרך שכבה עבה בהרבה של אוויר עד שהן מגיעות אלינו. בדרך הארוכה הזאת רוב האור הכחול מתפזר הצידה ואובד, ומה שנותר לעין הוא בעיקר אור אדום וכתום. יש משהו מפעים בכך שחוק פיזיקלי אחד עומד מאחורי תכלת הצהריים ואודם הערב.
מהו יחסו של הכותב לתופעה שהוא מתאר?
אהתפעלות מכך שעיקרון אחד מסביר תופעות שונות
בזלזול, משום שלדעתו מדובר בשאלה ילדותית
גספקנות כלפי ההסבר המדעי המקובל
דאדישות: הוא מציג את העובדות בלי להביע כל עמדה משלו
הפתרון
הכותב מכנה את ההסבר "מרתק" ומסיים ב"יש משהו מפעים" בכך שחוק אחד מסביר את תכלת הצהריים ואת אודם הערב. הוא אינו מזלזל בשאלת הילדים ואינו אדיש.