200 שאלות תרגול במטרת הכותב מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
62 קלות86 בינוניות52 קשות
איך פותרים מטרת הכותב
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
הידיים של הרופאים
באמצע המאה ה-19 פעלו בבית החולים הכללי של וינה שתי מחלקות יולדות. במחלקה האחת טיפלו רופאים וסטודנטים לרפואה, ובשנייה טיפלו מיילדות. הרופא הצעיר איגנץ זמלווייס הבחין כי שיעור היולדות שמתו מקדחת הלידה היה גבוה בהרבה במחלקה הראשונה, ושאל את עצמו מה מבדיל בין השתיים.
התשובה נגלתה לו בעקבות אסון. עמית שלו נפצע מסכין במהלך נתיחת גופה, חלה ומת, ותסמיני מחלתו דמו מאוד לאלה של היולדות. זמלווייס שיער כי הרופאים, שהגיעו לחדרי הלידה ישר מחדר הנתיחות, נושאים על ידיהם חומר כלשהו מן הגופות ומעבירים אותו ליולדות. המיילדות, לעומתם, לא ערכו נתיחות. הוא הורה לצוות לשטוף ידיים בתמיסת כלור לפני בדיקת היולדות, ושיעור התמותה במחלקה ירד באופן חד.
אף על פי כן, רבים מעמיתיו דחו את מסקנותיו. חלקם נעלבו מן הרמז שהם עצמם גורמים למות מטופלותיהם, ולזמלווייס לא היה הסבר משכנע למנגנון, שכן תורת החיידקים עוד לא התגבשה. רק כעבור שנים, כשפסטר וליסטר הראו שמיקרואורגניזמים גורמים למחלות ולזיהומים, זכה זמלווייס להכרה, והוא כבר לא היה בין החיים.
מה מטרתו העיקרית של הכותב בקטע?
אלהוכיח שהמיילדות העניקו ליולדות טיפול טוב יותר משהעניקו הרופאים
בלתאר את תנאי העבודה ששררו בבתי החולים באירופה במאה ה-19
גלספר על תגלית רפואית ועל הסיבות לדחייתה
דלהסביר כיצד התגבשה תורת החיידקים בעבודתם של פסטר וליסטר
הפתרון
הקטע מתאר את תגליתו של זמלווייס ואת הסיבות לדחייתה. ההבדל בין המחלקות לא נבע ממיומנות המיילדות אלא מכך שלא ערכו נתיחות, ופסטר וליסטר מוזכרים רק בשולי הדברים.
שאלה 2
קראו את הקטע:
מי כאן החריג?
לקטוז, סוכר החלב, אינו נספג בגוף כמות שהוא. כדי לעכל אותו נדרש אנזים בשם לקטאז, המפרק אותו לסוכרים פשוטים יותר. הצאצאים של כל היונקים מייצרים את האנזים בשפע, שהרי חלב הוא מזונם העיקרי. אצל רוב היונקים הייצור פוחת מאוד לאחר הגמילה, וכשלקטוז מגיע אל המעי הגס בלי שעוכל, חיידקי המעי מתסיסים אותו וגורמים לגזים ולתחושת נפיחות.
בני האדם אינם יוצאי דופן בכך: אצל רובם של האנשים בעולם פוחת ייצור הלקטאז בבגרות. מה שנחשב במקומות מסוימים "רגישות ללקטוז" הוא אפוא המצב הנפוץ, ודווקא היכולת של מבוגרים לעכל חלב היא החריגה. יכולת זו שכיחה בעיקר בקרב אוכלוסיות שאבותיהן גידלו בקר וחלבו אותו במשך אלפי שנים, כמו בצפון אירופה ובקבוצות אחדות במזרח אפריקה. מחקרים גנטיים מצאו שהיא נובעת משינויים גנטיים שונים באוכלוסיות שונות, כלומר שהיא התפתחה יותר מפעם אחת, באופן עצמאי.
ההבנה הזאת משנה את נקודת המבט. במקום לשאול מה "לא בסדר" אצל מי שמתקשה לעכל חלב, מוטב לשאול מדוע נשמרה היכולת אצל חלק מן האנשים. יש לכך גם השלכה מעשית: רבים מן המתקשים לעכל חלב מסתדרים היטב עם מוצרים כמו יוגורט וגבינות קשות, שבהם כמות הלקטוז קטנה יותר.
מה מטרתו העיקרית של הכותב?
אלהמליץ למבוגרים המתקשים לעכל חלב להימנע מכל מוצרי החלב
בלתאר את ההיסטוריה של גידול הבקר באירופה
גלהסביר כיצד פועלים חיידקי המעי הגס
דלערער על ההנחה שהקושי לעכל חלב הוא הפרעה חריגה
הפתרון
הכותב מבקש לשנות את נקודת המבט: "במקום לשאול מה 'לא בסדר'...". הוא אינו ממליץ להימנע מחלב, ואף מציין מוצרים שהמתקשים מסתדרים איתם.
שאלה 3
קראו את הקטע:
התרופה שנשכחה
במשך מאות שנים הייתה הצפדינה אחד האויבים הקשים של יורדי הים. במסעות ארוכים סבלו מלחים מחניכיים מדממות, מחולשה ומפצעים שאינם מגלידים, ורבים מהם מתו. ב-1747 ערך רופא הצי הבריטי ג'יימס לינד את מה שנחשב לאחד הניסויים המבוקרים הראשונים ברפואה: הוא חילק שנים-עשר מלחים חולים לזוגות, ונתן לכל זוג תוספת אחרת למזונו. שני המלחים שקיבלו תפוזים ולימונים החלימו במהירות מפליאה.
דווקא ההמשך מאלף. לינד עצמו לא הבין שהמחלה נגרמת מחוסר ברכיב מסוים במזון, והמליץ, בין היתר, על תרכיז מיץ שהוכן בהרתחה, תהליך שהרס חלק ניכר מסגולתו. הצי אימץ את מיץ הלימון באופן רשמי רק כעבור כחמישים שנה, ואז ירדה הצפדינה באוניותיו באופן דרמטי. מאוחר יותר הוחלפו הלימונים בליים, שנראו תחליף שווה ערך אך היו דלים יותר ברכיב המגן. כשפרצה המחלה מחדש במשלחות לאזורי הקוטב, החלו רופאים לפקפק ביעילותם של פירות ההדר בכלל.
רק במאה העשרים, כשזוהה ויטמין C, התבהרה התמונה כולה. סיפור הצפדינה מלמד שלא די בממצא נכון: כל עוד לא מובן מדוע תרופה פועלת, קשה לדעת אילו שינויים בה שומרים על יעילותה ואילו מבטלים אותה.
מה מטרתו העיקרית של הכותב?
אלהראות מדוע חשוב להבין כיצד תרופה פועלת
בלהאשים את הצי הבריטי במותם של מלחים רבים שיכלו להינצל
גלשבח את ג'יימס לינד כמי שגילה את ויטמין C ואת חשיבותו
דלתאר את התסמינים של הצפדינה ואת הדרכים לאבחן אותה
הפתרון
הכותב מסיים בלקח: "כל עוד לא מובן מדוע תרופה פועלת...". לינד לא גילה את ויטמין C ואף לא הבין את טבע המחלה, והתסמינים מתוארים רק בקצרה.
שאלה 4
קראו את הקטע:
מן הרפת אל המעבדה
במאה ה-18 היו האבעבועות השחורות אחת המחלות הקטלניות באירופה. רבים מן החולים מתו, ורבים מן השורדים נותרו עם צלקות עמוקות בפניהם. באותה תקופה כבר היה מוכר נוהג שנקרא "הרכבה": הכנסה מכוונת של חומר מפצעי חולה אל גופו של אדם בריא, בתקווה שיחלה בצורה קלה ויהיה מחוסן מאז. אלא שהשיטה הייתה מסוכנת: לעתים המורכבים חלו קשות, ואף הדביקו אחרים.
הרופא האנגלי אדוארד ג'נר שם לב לסיפור שרווח בקרב אנשי הכפר: חולבות שנדבקו באבעבועות הפרות, מחלה קלה שעוברת מן הבקר לאדם, לא חלו לאחר מכן באבעבועות השחורות. בשנת 1796 העמיד ג'נר את הסיפור במבחן. הוא הכניס חומר מפצע של חולבת שחלתה באבעבועות הפרות לגופו של ילד, וכעבור זמן חשף את הילד לחומר מפצעי אבעבועות שחורות. הילד לא חלה.
הניסוי, שלא היה עומד כיום בכללי האתיקה הרפואית, פתח עידן חדש. ג'נר הראה שאפשר להגן על אדם מפני מחלה קשה באמצעות מחלה קרובה וקלה ממנה. השיטה החדשה הייתה בטוחה בהרבה מן ההרכבה והתפשטה במהירות. גם שמה מעיד על מקורה: המילה vaccine, שבה מכנים חיסון בשפות אירופיות רבות, נגזרה מן המילה הלטינית vacca, שפירושה פרה. כמאתיים שנה אחרי הניסוי, ב-1980, הוכרזו האבעבועות השחורות כמחלה שהוכחדה.
מה מטרתו העיקרית של הכותב בקטע?
אלשכנע את הקוראים להתחסן נגד המחלות המידבקות שעדיין קיימות
בלתאר כיצד נולדה שיטת החיסון ובמה עלתה על קודמתה
גלהשוות בין אבעבועות הפרות לאבעבועות השחורות
דלבקר את הרופאים שלא הקשיבו לסיפורים שרווחו בקרב אנשי הכפר
הפתרון
הכותב מספר את סיפור ראשית החיסון ומסביר מדוע השיטה הייתה שיפור לעומת ההרכבה. אין בקטע קריאה להתחסן, והוא אינו מזכיר רופאים שהתעלמו מן הסיפור.