200 שאלות תרגול במסקנה הנובעת מהקטע מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
67 קלות67 בינוניות66 קשות
איך פותרים מסקנה הנובעת מהקטע
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
החום כבן ברית
חום גבוה נתפס לעתים קרובות כאויב שיש להילחם בו מיד. ואולם במקרים רבים החום אינו חלק מן המחלה עצמה, אלא מתגובת הגוף נגדה. במצב רגיל שומר אזור במוח הנקרא היפותלמוס על טמפרטורת הגוף סביב ערך קבוע. כשחיידקים או נגיפים חודרים לגוף, משתחררים חומרים המאותתים להיפותלמוס להעלות את הערך הזה, כמו מי שמכוון מחדש את התרמוסטט בביתו.
זו גם הסיבה לצמרמורת המוכרת בתחילת המחלה. הגוף "מרגיש" קר מדי ביחס לערך החדש, ולכן הוא רועד ומכווץ את כלי הדם שבעור כדי לייצר חום ולשמור עליו. כשהמחלה חולפת והערך חוזר לקדמותו, הגוף מזיע כדי להיפטר מן החום העודף.
מדוע שהגוף יחמם את עצמו? מחקרים מראים שחיידקים ונגיפים רבים מתרבים פחות טוב בטמפרטורה גבוהה, ושחלק מתאי מערכת החיסון פועלים בה ביעילות רבה יותר. גם בעלי חיים אחרים נוקטים שיטה דומה: לטאות, שאינן מחממות את גופן מבפנים, מחפשות מקום חם כשהן נגועות בזיהום, ולטאות שנמנע מהן לעשות זאת שרדו פחות. לכן, אף שחום גבוה מאוד או ממושך מחייב בדיקה רפואית, אין להניח שכל עלייה בחום היא סכנה.
איזו מסקנה עולה מן הקטע?
אלטאות אינן מסוגלות להילחם בזיהומים
באין צורך לפנות לרופא כשיש חום, גם אם הוא ממושך
גהורדת חום אינה בהכרח הצעד הנכון בכל מקרה
דחום הגוף עולה רק בזיהומים חיידקיים ולא בזיהומים נגיפיים
הפתרון
החום מועיל במאבק בזיהום, ולכן "אין להניח שכל עלייה בחום היא סכנה". הקטע דווקא מציין שחום גבוה או ממושך מחייב בדיקה, ומזכיר גם נגיפים.
שאלה 2
קראו את הקטע:
הקרפדה שלא עשתה את עבודתה
בשנות השלושים של המאה העשרים סבלו מגדלי קני הסוכר בצפון-מזרח אוסטרליה מחיפושיות שפגעו ביבולים. כדי להדביר אותן הובאו לאזור קרפדות קנה, מין שמוצאו ביבשת אמריקה ונחשב טורף רעבתני של חרקים. התוכנית נראתה פשוטה: הקרפדות יאכלו את החיפושיות, והחקלאים ייפטרו מן המזיק.
התוצאה הייתה הפוכה. הקרפדות כמעט לא הדבירו את החיפושיות, שחלק ניכר ממחזור חייהן מתרחש במקומות שהקרפדות אינן מגיעות אליהם. לעומת זאת, הן התרבו במהירות והתפשטו על פני שטחים עצומים בצפון אוסטרליה. הבעיה החמורה ביותר נוגעת לרעלן שהן מפרישות מבלוטות שבעורן. טורפים מקומיים, כמו לטאות גדולות, נחשים ויונקים טורפים, לא נתקלו מעולם ביצור כזה, ורבים מהם מתים לאחר שהם בולעים קרפדה. באזורים שאליהם הגיעו הקרפדות נרשמה ירידה חדה באוכלוסיות של כמה מן הטורפים האלה.
סיפורה של הקרפדה הפך לדוגמה מוכרת לסכנה שבהעברת מינים ממקום למקום. מין שאינו מזיק בסביבתו הטבעית, שבה התפתחו לצדו טורפים ומתחרים, עלול לחולל הרס במקום שבו אין לו איזונים כאלה. כיום מנסים חוקרים לצמצם את הנזק, בין השאר בכך שהם מלמדים טורפים מקומיים להימנע מאכילת קרפדות.
איזו מסקנה נובעת מן הקטע?
אקרפדות הקנה מזיקות באותה מידה גם בסביבתן הטבעית
בהניסיון ללמד טורפים להימנע מקרפדות כבר פתר את הבעיה
גהטורפים באוסטרליה פיתחו חסינות מלאה לרעלן הקרפדות
דלפני שמעבירים מין לסביבה חדשה, יש לשקול את השפעתו על המערכת כולה
הפתרון
הכותב מציג את הסיפור כדוגמה לסכנה שבהעברת מינים: מין לא מזיק בביתו עלול להרוס מערכת זרה. בסביבתן הטבעית הקרפדות אינן מזיקות כך, והחוקרים רק "מנסים" לצמצם את הנזק.
שאלה 3
קראו את הקטע:
הצוואר המעוקל
במשך מאות שנים האמינו רבים שיצורים חיים יכולים להיווצר מחומר דומם: זבובים מבשר נרקב, עכברים מסמרטוטים. כבר במאה ה-17 הראה פרנצ'סקו רדי שבשר המכוסה בבד דק אינו מעלה רימות, משום שהזבובים אינם יכולים להטיל עליו את ביציהם. ואולם כשהתגלו המיקרואורגניזמים, נפתח הוויכוח מחדש: אולי לפחות היצורים הזעירים האלה נוצרים מעצמם? מצדדי ההשערה טענו שאם נוזל מבושל נשאר צלול בכלי אטום, אין בכך הוכחה, שכן האיטום מונע ממנו את האוויר הדרוש, לדעתם, להיווצרות החיים.
במאה ה-19 השיב לואי פסטר לטענה זו בניסוי מתוחכם. הוא הרתיח מרק בבקבוקים שצווארם מתוח ומעוקל בצורת האות S. הבקבוקים נותרו פתוחים לאוויר, אך אבק וחיידקים שחדרו לצוואר נלכדו בעיקול ולא הגיעו אל המרק. המרק נשאר צלול זמן רב. כששבר פסטר את הצוואר, או הטה את הבקבוק כך שהמרק נגע בעיקול, המרק התעכר תוך זמן קצר.
כוחו של הניסוי לא נבע רק מתוצאתו, אלא מכך שנשלל ממתנגדיו הנימוק שעליו נשענו: האוויר הגיע אל המרק באין מפריע, ורק המיקרואורגניזמים נמנעו ממנו. כך בודד פסטר את הגורם היחיד שהבדיל בין מרק צלול למרק עכור.
איזו מסקנה נובעת מן הקטע?
אניסוי משכנע צריך לשלול גם את ההסברים החלופיים של המתנגדים
בהאוויר מזיק להתפתחותם של מיקרואורגניזמים במרק
גניסויו של רדי הוכיח שגם מיקרואורגניזמים אינם נוצרים מעצמם
דפסטר היה הראשון שהטיל ספק בהיווצרות חיים מחומר דומם
הפתרון
הכותב מדגיש שכוחו של הניסוי נבע מכך ששלל את נימוק המתנגדים. ניסוי רדי לא הכריע לגבי מיקרואורגניזמים, ורדי קדם לפסטר בערעור על הרעיון.
שאלה 4
קראו את הקטע:
המצפן הנסתר
ציפורים נודדות רבות מוצאות את דרכן על פני אלפי קילומטרים, וכבר בשנות השישים של המאה העשרים הראו חוקרים שחלקן נעזרות לשם כך בשדה המגנטי של כדור הארץ. אדומי חזה שהוחזקו בכלובים בעונת הנדידה נטו לקפץ דווקא לכיוון שאליו היו נודדים בטבע. כששינו החוקרים את השדה המגנטי סביב הכלוב באמצעות סלילים חשמליים, שינו הציפורים את כיוונן בהתאם. מאז חזרו על ממצאים דומים פעמים רבות, וקיומו של חוש מגנטי אצל ציפורים אינו שנוי עוד במחלוקת של ממש.
שאלה אחרת לגמרי היא כיצד החוש הזה פועל. השערה אחת גורסת שבגוף הציפור יש תאים המכילים גרגרים זעירים של מינרל מגנטי, הפועלים כמחטי מצפן. השערה אחרת מייחסת את החוש לתגובות כימיות בחלבונים מיוחדים שבעין, תגובות המושפעות מן השדה המגנטי ומתרחשות רק בנוכחות אור. לטובת ההשערה השנייה מביאים חוקרים את העובדה שבניסויים אחדים התמצאו הציפורים היטב רק באור בצבעים מסוימים. מנגד, תאים עשירים בברזל שאותרו במקור של יונים, ונחשבו פעם עדות חזקה להשערה הראשונה, התבררו לימים כתאים של מערכת החיסון.
ייתכן ששני המנגנונים פועלים יחד, וייתכן שהתשובה טמונה במקום אחר. כך או כך, מוטב להימנע מלהציג כעובדה את מה שעודנו השערה: דווקא בתחום שבו הממצא העיקרי מבוסס כל כך, קל לשכוח שההסבר לו עדיין חסר.
איזו מסקנה נובעת מן הקטע?
אההשערה בדבר גרגרים מגנטיים בגוף הציפור הופרכה סופית
בממצא יכול להיות מבוסס גם כשמנגנונו אינו ידוע
גאדומי חזה ויונים מנווטים באמצעות אותו מנגנון בדיוק
דהחוש המגנטי פועל בכל הציפורים הנודדות בלי יוצא מן הכלל
הפתרון
קיום החוש המגנטי מבוסס, אך המנגנון עדיין שנוי במחלוקת. הקטע אינו קובע שההשערה הראשונה הופרכה, ומדבר על "חלקן" של הציפורים ולא על כולן.