200 שאלות תרגול בתפקיד של פסקה מתוך פרק החשיבה מילולית של הבחינה הפסיכומטרית. לכל שאלה פתרון מלא ומוסבר, ואפשר לתרגל לפי רמת קושי.
72 קלות79 בינוניות49 קשות
איך פותרים תפקיד של פסקה
הכללקראו את השאלות לפני הטקסט. אתם מחפשים משהו, לא לומדים נושא.
1סרקו את השאלות וזכרו מה מחפשים.
2קראו את הטקסט וסמנו איפה כל תשובה יושבת.
3חזרו לשורה עצמה לפני שבוחרים.
המלכודתהתשובה חייבת להתבסס על מה שכתוב, גם אם אתם יודעים שהיא נכונה במציאות. ידע חיצוני פוסל.
שאלות לדוגמה
ארבע מתוך 200, עם הפתרון המלא.
שאלה 1
קראו את הקטע:
הידיים של הרופאים
באמצע המאה ה-19 פעלו בבית החולים הכללי של וינה שתי מחלקות יולדות. במחלקה האחת טיפלו רופאים וסטודנטים לרפואה, ובשנייה טיפלו מיילדות. הרופא הצעיר איגנץ זמלווייס הבחין כי שיעור היולדות שמתו מקדחת הלידה היה גבוה בהרבה במחלקה הראשונה, ושאל את עצמו מה מבדיל בין השתיים.
התשובה נגלתה לו בעקבות אסון. עמית שלו נפצע מסכין במהלך נתיחת גופה, חלה ומת, ותסמיני מחלתו דמו מאוד לאלה של היולדות. זמלווייס שיער כי הרופאים, שהגיעו לחדרי הלידה ישר מחדר הנתיחות, נושאים על ידיהם חומר כלשהו מן הגופות ומעבירים אותו ליולדות. המיילדות, לעומתם, לא ערכו נתיחות. הוא הורה לצוות לשטוף ידיים בתמיסת כלור לפני בדיקת היולדות, ושיעור התמותה במחלקה ירד באופן חד.
אף על פי כן, רבים מעמיתיו דחו את מסקנותיו. חלקם נעלבו מן הרמז שהם עצמם גורמים למות מטופלותיהם, ולזמלווייס לא היה הסבר משכנע למנגנון, שכן תורת החיידקים עוד לא התגבשה. רק כעבור שנים, כשפסטר וליסטר הראו שמיקרואורגניזמים גורמים למחלות ולזיהומים, זכה זמלווייס להכרה, והוא כבר לא היה בין החיים.
מה תפקידה של הפסקה השנייה בקטע?
אלהציג את הפער בשיעורי התמותה בין שתי המחלקות
בלהסביר מדוע דחו עמיתיו של זמלווייס את מסקנותיו
גלתאר את המנגנון שבו גורמים חיידקים לקדחת הלידה
דלתאר כיצד הגיע זמלווייס להסבר לפער בין המחלקות וכיצד בחן אותו
הפתרון
בפסקה השנייה מתוארים האסון שעורר את ההשערה, ההשערה עצמה והוראת שטיפת הידיים שבחנה אותה. הפער בין המחלקות מוצג בפסקה הראשונה, והתנגדות העמיתים בשלישית.
שאלה 2
קראו את הקטע:
המרוץ שאין לו קו סיום
כשגילה אלכסנדר פלמינג את הפניצילין ב-1928, מעטים שיערו עד כמה תשנה התגלית את הרפואה. אולם פלמינג עצמו, בהרצאה שנשא עם קבלת פרס נובל, כבר הזהיר מפני הצד האפל של הצלחתו: שימוש בכמות קטנה מדי של התרופה, אמר, עלול להוליד חיידקים עמידים לה. אזהרתו הקדימה את זמנה.
המנגנון שמאחורי העמידות אינו מסתורי. בכל אוכלוסייה גדולה של חיידקים מצויים, בשל מוטציות אקראיות, פרטים מעטים שהתרופה פוגעת בהם פחות. האנטיביוטיקה אינה יוצרת את התכונה הזאת; היא רק מסלקת את המתחרים הרגישים ומפנה את הזירה לשורדים, שמתרבים ומורישים את עמידותם לצאצאיהם. יתרה מזו, חיידקים מסוגלים להעביר גנים של עמידות זה לזה, לעתים אף בין מינים שונים, כך שתכונה שצצה במקום אחד עשויה להתפשט במהירות.
מכאן שכל שימוש באנטיביוטיקה, גם מוצדק, מפעיל לחץ ברירה. הבעיה מחריפה כשהתרופה ניתנת לשווא, למשל נגד הצטננות, שנגרמת על ידי נגיפים שהאנטיביוטיקה אינה פועלת עליהם כלל. במקרה כזה החולה אינו מפיק כל תועלת, ואילו החיידקים שבגופו עוברים בכל זאת מבחן ברירה. לכן מדברים המומחים על מרוץ חימוש: כל תרופה חדשה מעניקה יתרון זמני בלבד, והשאלה היא רק כמה זמן יחלוף עד שהחיידקים ישיגו אותה.
מה תפקידה של הפסקה השנייה בקטע?
אלהסביר את התהליך שבו נוצרת עמידות, שעליו נשענת הטענה שבפסקה השלישית
בלהפריך את אזהרתו של פלמינג שהוצגה בפסקה הראשונה
גלהציג דוגמה לשימוש מיותר באנטיביוטיקה ולתוצאותיו
דלטעון שהאנטיביוטיקה עצמה גורמת לחיידקים לפתח מוטציות חדשות המקנות להם עמידות
הפתרון
הפסקה השנייה מתארת את מנגנון הברירה, והפסקה השלישית גוזרת ממנו ("מכאן ש...") שכל שימוש מפעיל לחץ ברירה. הפסקה מאששת את אזהרת פלמינג ואינה מפריכה אותה, והיא אף שוללת במפורש שהתרופה יוצרת את התכונה.
שאלה 3
קראו את הקטע:
התרופה שנשכחה
במשך מאות שנים הייתה הצפדינה אחד האויבים הקשים של יורדי הים. במסעות ארוכים סבלו מלחים מחניכיים מדממות, מחולשה ומפצעים שאינם מגלידים, ורבים מהם מתו. ב-1747 ערך רופא הצי הבריטי ג'יימס לינד את מה שנחשב לאחד הניסויים המבוקרים הראשונים ברפואה: הוא חילק שנים-עשר מלחים חולים לזוגות, ונתן לכל זוג תוספת אחרת למזונו. שני המלחים שקיבלו תפוזים ולימונים החלימו במהירות מפליאה.
דווקא ההמשך מאלף. לינד עצמו לא הבין שהמחלה נגרמת מחוסר ברכיב מסוים במזון, והמליץ, בין היתר, על תרכיז מיץ שהוכן בהרתחה, תהליך שהרס חלק ניכר מסגולתו. הצי אימץ את מיץ הלימון באופן רשמי רק כעבור כחמישים שנה, ואז ירדה הצפדינה באוניותיו באופן דרמטי. מאוחר יותר הוחלפו הלימונים בליים, שנראו תחליף שווה ערך אך היו דלים יותר ברכיב המגן. כשפרצה המחלה מחדש במשלחות לאזורי הקוטב, החלו רופאים לפקפק ביעילותם של פירות ההדר בכלל.
רק במאה העשרים, כשזוהה ויטמין C, התבהרה התמונה כולה. סיפור הצפדינה מלמד שלא די בממצא נכון: כל עוד לא מובן מדוע תרופה פועלת, קשה לדעת אילו שינויים בה שומרים על יעילותה ואילו מבטלים אותה.
מה תפקידה של הפסקה השנייה בקטע?
אלתאר את הניסוי המבוקר שבו התגלתה לראשונה התרופה לצפדינה ואת תוצאותיו
בלהראות כיצד תגלית נכונה לא נוצלה כראוי ואף נשכחה בחלקה
גלהסביר כיצד מגן ויטמין C על הגוף
דלהציג את הלקח הכללי מסיפור הצפדינה
הפתרון
הפסקה השנייה מתארת את ההרתחה, את העיכוב באימוץ, את ההחלפה בליים ואת הספקות שעלו. הניסוי מתואר בפסקה הראשונה, והלקח מוצג בשלישית.
שאלה 4
קראו את הקטע:
מן הרפת אל המעבדה
במאה ה-18 היו האבעבועות השחורות אחת המחלות הקטלניות באירופה. רבים מן החולים מתו, ורבים מן השורדים נותרו עם צלקות עמוקות בפניהם. באותה תקופה כבר היה מוכר נוהג שנקרא "הרכבה": הכנסה מכוונת של חומר מפצעי חולה אל גופו של אדם בריא, בתקווה שיחלה בצורה קלה ויהיה מחוסן מאז. אלא שהשיטה הייתה מסוכנת: לעתים המורכבים חלו קשות, ואף הדביקו אחרים.
הרופא האנגלי אדוארד ג'נר שם לב לסיפור שרווח בקרב אנשי הכפר: חולבות שנדבקו באבעבועות הפרות, מחלה קלה שעוברת מן הבקר לאדם, לא חלו לאחר מכן באבעבועות השחורות. בשנת 1796 העמיד ג'נר את הסיפור במבחן. הוא הכניס חומר מפצע של חולבת שחלתה באבעבועות הפרות לגופו של ילד, וכעבור זמן חשף את הילד לחומר מפצעי אבעבועות שחורות. הילד לא חלה.
הניסוי, שלא היה עומד כיום בכללי האתיקה הרפואית, פתח עידן חדש. ג'נר הראה שאפשר להגן על אדם מפני מחלה קשה באמצעות מחלה קרובה וקלה ממנה. השיטה החדשה הייתה בטוחה בהרבה מן ההרכבה והתפשטה במהירות. גם שמה מעיד על מקורה: המילה vaccine, שבה מכנים חיסון בשפות אירופיות רבות, נגזרה מן המילה הלטינית vacca, שפירושה פרה. כמאתיים שנה אחרי הניסוי, ב-1980, הוכרזו האבעבועות השחורות כמחלה שהוכחדה.
מה תפקידה של הפסקה הראשונה בקטע?
אלתאר את תוצאותיו של ניסוי ההרכבה הראשון באירופה
בלהסביר כיצד גילה ג'נר את הקשר בין שתי המחלות
גלהציג את המצב שקדם לג'נר, שעל רקעו מובן במה הייתה שיטתו טובה יותר
דלטעון שההרכבה הייתה יעילה יותר מן החיסון של ג'נר
הפתרון
הפסקה הראשונה מתארת את המחלה ואת ההרכבה המסוכנת, וכך מכינה את הקורא להבין את היתרון שבשיטת ג'נר. גילוי הקשר בין המחלות מתואר רק בפסקה השנייה.